סיפורו של חלום

כשמשה התעורר בבוקר, זכר שהיה מתהלך על הירח בחלומו. כמה מוזר הוא החלום! למה בכלל אנו חולמים? למה לזכור חלום? מה אמיתי, החלום או המציאות שבערות?

למעשה קיימות אין ספור פרשנויות על טיבו ומהותו של החלום. מבחינת הסמיואנליזה, החלום שייך לתקשורת הלא מילולית שהאדם מפתח כדי להתחבר לעצמו ולאחרים. החלום הנו התופעה הפנימית והאישית ביותר שהאדם יוצר בפנימיותו.

רוב רובם של חלומותינו מוזנחים על ידינו: החולם קם בבוקר, מצחצח את שיניו וכבר שכח את חלומו. לעיתים כשחלום נחרת בזיכרונו, הוא משאיר רושם עז לתקופה ארוכה בחיים, אם לא לכל החיים.

החלום אינו הגיוני ובגלל זה מרתיע את החולם, שברוב המקרים אינו מבין את פשרו.

עלינו לדעת שמחוץ להיגיון המודע, קיים היגיון אחר ששייך לרובד הלא מודע, מבחינת האדם מין חידה שמבקשת פענוח.

החלום בנוי כספיראלה. בקצה החיצוני, השטחי ביותר של אותה ספיראלה, החלום עוסק בדרך כלל בחיי היום-יום של החולם, עם משמעות ברורה למדי, ולעיתים מוזרה ביותר מעבר לזמן ולמקום ולפעמים צלולה לחלוטין ותורמת לחיינו. כמה שצוללים למעמקי הספיראלה החלום מציג חלקים של האדם עצמו.

כל המוטיבים של החלום הם ביטויים המשקפים משהו מהחולם, אפילו חפצים ונופים שלא נדבר על חיות מוזרות או על אנשים שלעלום לא הכיר. פענוח החלום יכול להגיע לרבדים הפנימיים של הנפש האדם, לחשוף בפניו, אם יידע לעשות זאת, אמיתות שיכולות להביא שינויים בחייו.

החלום הוא הדרך המלכותית כדי להתחבר לממד הלא מודע שבתוכנו. אם החולם יפענח את המוטיבים שבחלומו ויזהה את אפיונם, הוא יגלה על עצמו דברים מפתיעים שלא חשב עליהם, דברים שיעזרו לו להתקדם בחייו.

אם משה חלם שהוא מטייל על הירח, חלום שנראה לכאורה בעל מוטיבים דלים שלא מעניקים אמצעים רבים לפענוח, אנו יכולים בכל זאת, להגיע לממדים עמוקים ביותר. לצורך זה, צריך לקיים "תשאול". על משה לשאול את עצמו שאלות רבות כגון: איך הוא הלך על הירח? האם ההליכה הייתה קלילה או כבדה? איך היה לבוש? האם היו עוד אנשים אתו או היה לבד? האם הלך באור יום, בעת הדמדומים או בלילה? איך היה נראה הירח? האם הייתה שממה או איזור פורה וירוק? ובוודאי שאפשר להוסיף אין ספור שאלות נוספות ובמקום להתעסק בחלום דל מידע, מצטייר בעינינו חלום עשיר בפרטים המעניקים כלים לפענוחו.

 

למעשה, אין חלום ללא עומק. חולמים רבים שחלמו ששתו בלילה כוס מים וכשהתעוררו היו צמאים, חושבים שהחלום לא מביא שום אינפורמציה מעניינת. למעשה אם החולם ישאל את עצמו איך הוא שתה את המים? האם זה היה יום או לילה? האם שתה ממעיין או מכוס או ממקור אחר? האם מזג בעצמו את המשקה? אולי מישהו מסר לו את הכוס ומזג את השתייה? האם שתה בבת אחת או בלגימות קטנות?

כל הפרטים האלה מוסיפים אור על החלום שבתחילתו כשהחולם סיפר היה נראה כלא מעניין ופתאום לאחר הוספת המידע, הפך להיות משהו ייחודי ביותר, המקרין על תחושות, רגשות וחוויות עמוקות ומודחקות של החולם. נחזור ונמחיש את הדבר באמצעות חלומו של משה ונגלה עליו רק פרט אחד הקשור לירח. על השאלה מה מאפיין את הירח עבורו, הוא ענה שהירח מהווה מקום מבטחים כי אין שם אנשים.  הירח משקף חלק מאופיו של החולם, של משה.

למה משה בחלומו יצר את דימוי הירח השומם וללא בני אדם?

התברר שמשה שהיה מוקף בני אדם, משפחה גדולה, עמיתים רבים בעבודה, חיי חברה עשירים, לא חשב לעולם שבתוך תוכו הוא חש כאדם מאוים על ידי אחרים, חוויה של נרדף הדורשת ממנו השקעה אנרגטית רבה כדי להיות במגע עם האנשים הסובבים אותו. גילוי זה והשינוי שהתחולל בו בעקבות הגילוי, התאפשר רק על ידי החקירה כלומר לדעת לגשת לחלום ולחולם – זאת אמנות שצריך ללמוד.

מרכז סמלים